1. לפניי תביעה כספית לתשלום סך 153,649 ש"ח בגין חוב שנוצר עקב אי-תשלום דמי שכירות עבור שכירת "עגורן צריח". התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "
הנתבעת") ששכרה את העגורן, וכנגד הנתבע מס' 2 (להלן: "
הנתבע") מי שחתם, כך עפ"י הנטען, על כתב ערבות לחובות הנתבעת הנובעות מהסכם השכירות בינה לבין התובעת.
2. בכתב תביעתה טוענת התובעת כי ביום 26.05.09 נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם להשכרת עגורן צריח לשם ביצוע עבודות בפרויקט בנייה בירושלים, ובאותו מעמד חתם הנתבע על כתב ערבות, לפיו ערב לחובות הנתבעת כלפי התובעת. לטענת התובעת נותרה הנתבעת חייבת לה בגין דמי השכירות סך 113,978 ש"ח בגין החודשים 08/2009 ועד 04/2010, והיא הוציאה חשבוניות מס מידי חודש בחודשו בגין דמי השכירות (ראו המסמכים - נספח ב' לכתב התביעה). התובעת טוענת כי אי תשלום דמי השכירות מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים.
3. התובעת תבעה את סכום החוב, את ריבית הפיגורים המוסכמת בסך 3,049 ש"ח, וכן את עלות פירוק המנוף בתוספת מע"מ בסך 36,620 ש"ח, ובסך הכל העמידה התובעת את תביעתה בגין העילה החוזית ובגין עשיית עושר ולא במשפט בסך 153,647 ש"ח. יצויין כי בתצהיר עדות ראשית מטעמה, ויתרה התובעת על הסכום בגין פירוק המנוף לאור העובדה שיזם הפרוייקט שילם לה בעד הפירוק את מלוא התמורה.
4. בכתב תביעתה, התייחסה התובעת לטענות הנתבעת בהתכתבויות ביניהן עובר להגשת התביעה: באשר לטענה לפיה חיבלה בעגורן - הכחישה התובעת כי לא ניתקה אותו, אולם לטענתה, היתה זכאית לעשות כן. לטענתה, המדובר בתקלה טכנית, אשר לא הייתה חייבת לתקנה בשל אי תשלום דמי השכירות. באשר לטענה לפיה לא פירקה את העגורן - התובעת טענה כי על פי החוזה לא הייתה מחוייבת לעשות כן, בטרם יובטח התשלום בגין הפירוק.
5. בכתב הגנתם כפרו הנתבעים בסכום החוב, ובכך שהנתבע ערב לחיובי הנתבעת. כן טענו הם כי לערבות זו אין תוקף, שכן מדובר ב-"ערב יחיד" שחתם על ערבות שאינה מוגבלת בסכום. הנתבעים טענו, כי התובעת היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים, וניסתה לסחוט מן הנתבעת כספים שלא כדין.
6. הנתבעים שטחו גרסתם בכתב ההגנה; לטענתם, ביצעה הנתבעת פרוייקט בנייה עבור היזם "א. אילון ובניו ייזום פיתוח ונופש בע"מ" (להלן:
"היזם") בירושלים, זאת לאחר שהנתבעת נכנסה בנעליה של חברה אחרת - "אמיר הצפון הנדסה בע"מ" (להלן:
"אמיר הצפון") אשר נקלעה לקשיים וחדלה מלפעול. לטענת הנתבעים, הסכימה הנתבעת להיכנס בנעלי אמיר הצפון, ואף לשאת בחובותיה - שיקים שמשכה לטובת התובעת ולא כובדו - משיקולי יעילות, ואף ניאותה להתקשר עם התובעת בהסכם שכירת העגורן שהיה מוצב באתר, שוב -משיקולי יעילות. הנתבעים טוענים כי מאז ההתקשרות ועד לחודש 05/2009 פרעה הנתבעת את כל חובותיה של אמיר הצפון, בנוסף לתשלום דמי השכירות, כאשר התובעת מציגה לנתבעת שיקים שמשכה אמיר הצפון לפקודת התובעת, והנתבעת מושכת שיקים כנגדם. לטענת הנתבעים בחודש 05/2009 לאחר ששולמו חובות אמיר הצפון במלואם, חתמו הצדדים על הסכם שכירות העגורן, ובהתאם להסכם - משכה הנתבעת שיקים לפקודת התובעת בגין דמי השכירות, כאשר השיקים נפרעו כולם בזמנם. הנתבעים טוענים כי הנתבעת שילמה דמי השכירות עד לחודש 01/2010 - אולם בחודש 12/2009 הודיעה התובעת לנתבעת כי התחוור לה כי קיים חוב שסכומו גבוה מ- 20,000 ש"ח לחברת אמיר הצפון ועל הנתבעת לפרוע חוב זה. הנתבעת סירבה לפרוע החוב, שכן לטענתה לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים בחודש 05/2009 אין היא חייבת עוד לפרוע את חובותיה של אמיר הצפון, ואז לטענת הנתבעים, החלה התובעת לאיים על הנתבעת, כי תשבית את העגורן אם לא ישולם החוב. הנתבעת טוענת כי מאחר שהיא סירבה לניסיון הסחיטה, מימשה התובעת את איומיה והשביתה את המנוף ביום 07.01.10, ואף סירבה לתקן את המנוף חרף בקשות הנתבעת. הנתבעת טוענת כי פנתה לתובעת בבקשה לפרק את העגורן, ואף לזאת סירבה התובעת, כאשר היא גורמת לנתבעת נזקים כבדים, וביניהם חוסר יכולת להציב עגורן אחר תחתיו. לא זו אף זו, הנתבעת טוענת כי התובעת מנעה מחברות מקבילות לפרק את המנוף, וכך עמד העגורן באתר כאבן שאין לה הופכין.
7. הנתבעת טוענת כי אין להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, שכן היא מתייחסת לתקופה הקודמת להתקשרות בין הצדדים, והיא כוללת חובותיה של אמיר הצפון המשמשים בערבוביה עם חובות הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי חלק הארי של החוב המיוחס לה מתייחס לתקופה שלאחר השבתת העגורן. הנתבעים מוסיפים, כי לו סברה התובעת כי הנתבעת לא פרעה חובותיה, כי אז על פי החוזה ואף מתוך חובת הקטנת הנזק, היה על התובעת לפרק את המנוף ולתבוע את עלות פירוקו ואת החוב שנותר במחלוקת.
8. הנתבעים טוענים כי במידה ויקבע כי נותרה הנתבעת חייבת סכום כלשהו לתובעת, הרי שהנתבעים יטענו לקיזוז, בגין הנזקים הבאים:
א. בעקבות סירוב התובעת לפרק את העגורן, שכרה הנתבעת מנוף נייד על בסיס יומי בשכר של 6,000 ש"ח ליום ובסה"כ שילמה הנתבעת עבור עבודת המנוף סך 95,500 ש"ח.
ב. הנתבעת שכרה פועלים נוספים - שישה במספר, שתפקידם "למלא את מקומו" של העגורן המושבת ולבצע עבודות סבלות בשכר של 14,000 ש"ח לחודש לכל פועל במשך 5.5 חודשים, ובסך הכל 462,000 ש"ח.
ג. בעקבות מעשיה התובעת ומחדליה חל עיכוב של 3 חודשים במסירת הדירות לדיירים. הנתבעים העריכו כי לכל הפחות יאלצו לפצות את 29 הדיירים ב- 5,000 ש"ח בחודש בגין דמי שכירות עבור 3 חודשים, ובסך הכל 435,000 ש"ח לכל הפחות.
ד. עיכוב זה גרם להוצאות תקורה נוספות וקבועות בגין המשך החזקת האתר בסך 55,000 ש"ח בחודש, בסך הכל 165,000 ש"ח.
ה. בגין העיקול הזמני שהטילה התובעת במעמד צד אחד, אשר בוטל בסופו של דבר, הנתבעים מעריכים כי נגרם להם נזק בלתי הפיך בסך 500,000 ש"ח.
ו. עוד בעקבות האיחור בסיום הפרוייקט, הנתבעים טוענים כי לא קיבלו מן היזם פרוייקט נוסף הכולל 3 מגדלים בני 25 קומות בירושלים, כאשר לטענתם הודיע להם היזם כי אלמלא העיכוב, היה מתקשר עם הנתבעת לשם ביצוע הפרוייקט. הנתבעים העריכו ראש נזק זה בסך 2,000,000 ש"ח.
ז.
לסיכום - הנתבעים העריכו נזקיהם כתוצאה ממעשי ומחדלי התובעת בסך 3,679,900 ש"ח.
הראיות:
9. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר ברבי ניסים - מנהל התובעת, ואילו מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר גילעם מזרחי. יצויין, כי סמוך למועד שמיעת ההוכחות הוגשה בקשה לצירוף תצהירו של מר יוסף בן-בסט אודות נסיבות חתימת הנתבע על כתב הערבות, בקשה זו התקבלה (למעט לגבי האמור בסעיף 5 לתצהיר- ראו החלטתי בעמוד 16 לפרוטוקול).
דיון והכרעה
10. השאלות הדורשות הכרעה בתיק זה הן אלה: